<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ז'</h1>
<h2>דף סה.</h2>
המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים וכתב הב' המנהל ז"ל מסקנא דשמעתא רב כהנא אמ"ר חוששין לקדושיו ורב פפא אמר אין חוששין ולא (נפקא לן) [נפסקה] הלכה כמי. ואומר הר' אליעזר שראוי להחמיר אבל בלא עדים לכוליה עלמא משתריא. כת' הר"ף ז"ל מעשה היה באשכנז באחד שקדש ואחר כך נודע שהיו העדים קרובים זה לזה והיה הרמנ"ע מתירה בלא גט ואע"פ שלכתחלה יצא הקול על ידי הקדושין מכל מקום מבטלין קלא (דכן) [וכן] ההלכה והיה מביא ראיה מההיא [דאיפלגו בה בסורא מבטלי קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא וסורא אתריה] דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי. כך השיב הרמנ"ע. אך רבני (אשפניא) [אשפירא] הצריכו גט ולא מטעמא דקלא. ומיהו יש להביא ראיה דלא מבטלין קלא מהנהו עובדי דהנהו שמעתתא [דקאמר התם] דאפילו למאן דאמר לא מבטלין קלא וכו' [משמע] דיש לחוש לדברי האומר דלא מבטלין אע"ג דיש לדחות דלרווחא דמילתא קאמר הכי. מ"מ יש להביא ראיה מההיא דנפק עלה קלא דאיקדשא לקטן נראה כגדול וקא מסיק הוה עובדא (דהיתרא) [והתירו] משום דעדין לא הגיע לפלגות ראובן כלומר לא הגיע לחכמת גדול והילכך אפילו קלא נמי לא הוי [גם] מעיקרא משמע דאי לאו (הוי) [האי] טעמא מתסרא משום קלא והתם לא קאמר אפילו למאן דאמר וכו' (כי ההיא) [כההיא] דלעיל. ועוד מדקאמר הוה (דהיתרא) [עובדא והתירו] משום דעדיין לא הגיע וכו' משמע דאין להתירה כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובת שאלה וכן עיקר. וצ"ע ברב אלפס אע"ג דהוא לא הזכיר בפי' ענין ביטול קלא. עכ"ל הר"ף ז"ל.
